החלטה בתיק ת"א 15620-07

רקע

התובעת, גב' אילנה שמיר, הינה בתו והיורשת החוקית של מר רחמים רמי ברכה ז"ל (להלן: " המנוח") אשר חי בבולגריה ונפטר ביום 28.11.1947 בעיר סופיה.

הנתבעת, חברת בת של חברת ביטוח גרמנית, ביטחה את המנוח בפוליסת ביטוח חיים. במסגרת מו"מ שנערך בין המפקחים על הביטוח ממדינות שונות בארצות הברית, חברות ביטוח שפעלו באירופה בתקופת מלחמת העולם השניה וארגונים יהודיים בינלאומיים, נעשה ניסיון למצוא הסדר לתשלום תגמולי ביטוח בגין פוליסות ביטוח מתקופת השואה.

ביום 25.8.1998 חתמו חברות ביטוח אירופאיות על מזכר הבנה ובו הסכימו לתהליך שעל פיו יוסדרו תביעות קורבנות השואה ויורשיהם, בהתייחס לפוליסות ביטוח שהוצאו לפני המלחמה.

במסגרת הסדר זה, קמה ICHIC - International commission on Holocaust Era Insurance Claims - הנציבות הבינלאומית לתביעות ביטוח על תקופת השואה (להלן - " הנציבות ") שתפקידה לטפל בתביעות השונות.

הממשלה הפדראלית של גרמניה וממשלת ארצות הברית הסכימו על הקמת ' הקרן הגרמנית לזכרון, אחריות ועתיד ' (להלן - " הקרן "). להצהרה על הקמת הקרן שותפות ממשלות גרמניה, ארצות הברית, מדינות מרכז ומזרח אירופה ומדינת ישראל. הקרן הוקמה באמצעות חוק שחוקק בבונדסטאג הגרמני, והוא נכנס לתוקף ביום 12.8.2000, ובו נקבע כי תביעות נגד חברות ביטוח גרמניות יטופלו באמצעות הנציבות.

בעקבות הקמת הקרן, ביום 16.10.02 נחתם הסכם בין הנציבות לבין הקרן ואיגוד חברות ביטוח בגרמניה - GDV לפיו כל חברות הביטוח הגרמניות, לרבות חברות בת וחברות קשורות, אשר הוציאו פוליסות ביטוח חיים בין השנים 1920-1945 יבדקו תביעות ביטוח, כפי שאלה הוגדרו על ידי הנציבות, בהתאם לסטנדרטים והנחיות שעליהן הוסכם בין הנציבות, הקרן ו- GDV (להלן - " ההסכם "). בהתאם להנחיות, נקבעה הקלה בדרכי ההוכחה של תביעות הביטוח, לא נדרשה ראיה בכתב לקיומה של פוליסה, מאידך נקבע כי הסכום שישולם במקרה בו לא ידועה תקרת הפוליסה יהא סך של 6,000 $, וכן נקבעו נהלים לקביעת השווי הנוכחי של הפוליסות.

משנודע לתובעת אודות האפשרות לתבוע מהנתבעת תשלומי פיצויים בגין הפוליסה שהוצאה למנוח, היא פעלה לאיתור הפוליסה באמצעות ICHIC והטיפול בתביעה הועבר ל- GDV . ביום 22.12.05 קיבלה התובעת מכתב מהנתבעת, הנושא את מספר פוליסת הביטוח שהוצאה על ידה למנוח. יחד עם זאת, הודע לה כי הפוליסה לא אותרה, לפיכך הציעה הנתבעת לתובעת תשלום בסך 6,000$.

על יסוד מסמך שמצוי בידי התובעת על גובה תשלומי הפרמיות, סבורה התובעת כי סכום הביטוח עולה על 1.6 מיליון $. לפיכך הגישה תביעתה דנן, אותה העמידה על סך של 500,000$. בתביעתה, תובעת התובעת מהנתבעת את תשלום תגמולי ביטוח החיים של אביה המנוח ולחילופין - תשלום פיצויים עקב רשלנותה של הנתבעת שגרמה לאבדן הפוליסה ו/או גרימת נזק ראייתי, התנהגות בחוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט.

הנתבעת מצידה שלחה הודעת צד ג' כלפי מדינת ישראל בה טענה שבהתאם להסכם אם היא תחוייב בסכום כלשהו על מדינת ישראל לשפותה בגין כך, לרבות בכל ההוצאות המשפטיות שהיא תישא בגין ניהול ההליך.

במהלך השנים מאז הגשת התביעה בשנת 2007 ועד היום נוהלו מספר דיונים שונים בעניינים פרוצדוריאלים בפני מותבים שונים.

התיק עבר הליכי גישור שלא צלחו וחזרו אלי לקביעתו להוכחות.

אך לפניכן מונחות בפניי בקשות נוספות בעניינים מקדמיים.

טענות הצדדים בעניין ההליכים המקדמיים

לטענת ב"כ התובעת המלומדת כל ניסיון להידברות נכשל ולאחר הפרת צווי בית המשפט יש למחוק את כתב ההגנה. כשעד היום ההליכים המקדמיים לא הושלמו והמדובר בפנייה עוד מחודש 7/11 כשהתביעה זקוקה למסמכים המבוקשים בכדי להוכיח את תביעתה.

כמו כן טענה ב"כ התובעת המלומדת שדרישת הנתבעת להליכים מקדמיים נשלחה לאחר שביהמ"ש קצב מועדים. בית משפט קבע שההליכים מקדמיים יסתיימו עד 15.7 ומשלא עמדה הנתבעת במועדים אלו אין להתחשב בזה כלל.

לטענת ב"כ הנתבעת המלומד נשלחו מצידו בתחילת ספטמבר לתובעת שאלונים והתובעת כלל לא ענתה למכתב. גם לבקשת הצו לא הגיבה התובעת כלל.

לטענתו, התובעת פנתה לנתבעת וביקשה מסמך אחד ובתצהיר שהומצא נטען שהמסמך לא בידי הנתבעת. בכך לדידו הנתבעת עמדה בכל ההליכים המקדמיים.

מצד שני, התובעת היא זו שמסרבת לענות על שאלונים ולהגיש מסמכים.